מושגים בסאונד - יסודות בסאונד

מאמר זה מחולק לפי הנושאים הבאים:

מבנה גל אודיו

1. Amplitude - משרעת
   זהו ההפרש בין הערך המרבי והערך המזערי של הפונקציה. במקרה שלנו משרעת של תנודות גל אודיו. המשרעת מיוצגת על ידי האות הגדולה A כקיצור לשם האנגלי Amplitude. משרעת של גל אודיו היא גודל המבטא את מידת השינוי של הערך המתנודד בכל מחזור.
   
   
   
   תדר - אורך הגל והתדירות
   מחזור אחד של דחיסה ודילול האוויר הוא אורך הגל. מספר המחזורים של הגל בשנייה אחת הוא התדירות של הקול. ככל שאורך הגל גדול יותר, כך מספר מחזורים בשנייה אחת קטן יותר, כלומר התדירות של הקול נמוכה יותר. ככל שאורך הגל קטן יותר, מספר מחזורים בשנייה גדול יותר, כלומר התדירות של הקול גבוהה יותר. התדירות היא מדד לגובה הקול. קולות בתדירות נמוכה הם צלילים נמוכים, וקולות בתדירות גבוהה הם צלילים גבוהים. תדירות הקול נמדדת ביחידות הרץ (Hz) או קילוהרץ Khz
   
   אוזן האדם (באופן תיאורטי) יכולה לשמוע צלילים בתחום התדרים שבין 20Hz - 20Khz. טווח שמיעה זה יכול להצטמצם עקב שמיעה בעוצמה חזקה למשך זמן רב או עם עליית הגיל.
   
   * מהירת הקול חלקי אורך הגל = תדירות!
   
   צבע קול או גוון
   בנוסף לעוצמה (אמפליטודה), תדירות (גובהה) יש עוד מרכיב חשוב מאוד אשר מעניק לנו את היכולת להבדיל בין כלי נגינה, קול אדם, אפקטים וכו' והוא נקרא - צבע או גוון הסאונד. אם 2 כלי נגינה ינגנו באותה עוצמה ובאותו צליל (תדירות) - אנחנו מיד נדע להבדיל ביניהם ללא בעיה, מדוע?
   צלילים אלו מורכבים מתדירות ועוצמה מורכבת ועשירה הרבה יותר מאשר, לדוגמא:
   צליל סינוס ממכשיר אלקטרוני בתוכנת הקלטה.
   כל צליל בעולמנו מורכב מתדירות יסוד (התדירות הנמוכה ביותר ובעלת האמפליטודה הגדולה ביותר של אותו צליל)
   בנוסף צלילים עיליים (תדרים נוספים אשר יחדיו יוצרים צבע סאונד עשיר ביותר) ובעקבות זאת אנו גם מבדילים ביניהם ומתרגשים.
   לא לחינם מוזיקה מרגשת את כולנו.
   
   מעטפת צליל = (ADSR) Sound Envelope:
   מעטפת הצליל היא תיאור של שינוי עוצמת הצליל, מרגע היווצרותו ועד שהוא דועך.
   היא ניתנת לתיאור גרפי, בארבעה שלבים. מעטפת הצליל מתוארת בדרך כלל בראשי תיבות: ADSR.
   
   
   
   

   אלו 4 השלבים של היווצרות הצליל:

   Attack (נתון זמן) - הזמן שיקח לעצמה לעלות מווליום אפסי עד למקסימום העצמה = Transient
   
   decay (נתון זמן) - הזמן שיקח לעצמה לרדת מהעצמה המקסימלית עד לעוצמת Sustain.
   
   Sustain (נתון עצמה) - העוצמה בה הצליל ישאר כל עוד התו יהיה לחוץ.
   
   Release (נתון זמן) - הזמן שיקח לעצמה לרדת מעצמת הסוסטיין עד לשקט מוחלט.
   

אודיו אנלוגי/אודיו דיגיטלי - הבדלים והסברים

1. האודיו האנלוגי
   אודיו אנלוגי מייצג ומשחזר את הקול באמצעות הפרש מתחים חשמליים. כאשר המיקרופון מקליט קול, הוא הופך את הדחיסה והדילול של האוויר למתחים חשמליים. הדחיסה מתבטאת במתח חיובי, והדילול מתבטא במתח שלילי. כבל המיקרופון מעביר את שינויי המתחים האלה לסרט מגנטי שבו נטענים חלקיקים בעוצמות מגנטיות שונות, וכך נוצרת הקלטה אנלוגית.
   
   
   האודיו הדיגיטלי
   אודיו הדיגיטלי מתבצע באמצעות דגימת הקול והפיכתה לקובץ מחשב המורכב מסיביות.
   "סיבית" = קיצור של "ספרה בינארית" באנגלית BIT - BINARY DIGIT. ספרה בינארית יכולה להיות 0 או 1.
   
   מה פשר המושג sampling?
   פעולת לכידת ערך האמפליטודה ( העוצמה של לחץ גל הקול המשתנה בתוך הגל, או המרחק בין שיא הלחץ לשיא תת-הלחץ) מה שנקרא 'Sampling'. sample הוא למעשה ייצוג סטטי של צורת גל בזמן. כמות הדגימות בשנייה אחת נקרא - samplerate.
   
   כיום, כל ההקלטות מתבצעות למחשב. הסאונד המוקלט אומנם עובר דרך שרשרת סאונד אנלוגית, כגון: מיקרופון, פרה אמפ, קומפרסור וכו' אך ברגע שמקור הצליל עובר דרך ממיר - Analog to Digital AD הסאונד הופך מאנלוג לדיגיטל. ממיר AD הופך את הפרשי המתחים אשר המיקרופון מעביר (דרך שרשרת הסאונד) לסדרה של סיביות הנשמרות בקובץ מחשב. כמו כן, אנו יכולים לשחזר סאונד דיגיטלי לאנלוגי על ידי ממיר -
   Digital to Analog DA למטרת מיקס על קונסולה אנלוגית או תהליך מאסטרינג על ציוד אנלוגי.
   
   
   * אודיו דיגיטלי מתאפיין ב-2 מרכיבי איכות:
   
   SAMPLE RATE - תדירות הדגימה:
   זהו מספר הפעמים שהקול נדגם במשך שנייה אחת. ככל ששיעור הדגימה בשנייה אחת גדולה יותר, כך איכות הדגימה טוב יותר. איכות דגימה איכותי חייב להיות (מינימום) פי 2 מתדירות הקול הגבוהה ביותר. אוזן האדם יכולה לקלוט תדר אשר מגיע עד 20 Khz לכן, שיעור הדגימה צריך להיות 40 Khz. בעולם המוזיקה אנחנו מכירים את נתון הדגימה בתור 44.1Khz.
   
   
   
   * חשוב לזכור:
   1 לא לערבב קבצים באותו הסשן אשר מכילים הגדרות Sample Rate שונות!
   ככל שנעבוד עם הגדרות Sample Rate & Bit Depth גדולים יותר - התוצאה:
   
   * גודל קבצי השמע במחשב יהיו גדולים יותר
   * המחשב יהיה זקוק לכוח עיבוד גדול יותר
   * עבודה עם Sample Rate של 44,100 לעומת 96kHz או 192 kHz לא תעניק לסאונד איכות אשר יהיה ניתן יהיה להבחין בה. אם יש ביניכם כאלה אשר שומעים הבדלים - אתם בעלי שמיעה איכותית מאוד, בלשון המעטה...
   
   * תכנת פרוטולס (וסדרת הממירים המקצועיים שלה) יכולה לדגום עד 192Khz.
   פורמט DVD תומך ב-48Khz ועד 96Khz כך שאם אנו אמורים להכין חומרים למדיה מסוג זה - חובה יהיה לעבוד לפי המדיה הנדרשת.
   
   
   Filtering
   התדרים הגבוהים ביותר שאנו דוגמים יכולים לגרום לשגיאות (aliasing), וכתוצאה מכך, לא ניתן יהיה ללכוד כראוי תחום תדרים המלא. לכן, אנו נזדקק לבצע סינון (filter) של התדרים הגבוהים שאנו דוגמים בעזרת low-pass filter (מסנן תדרים גבוהים). זו הסיבה מדוע אנו זקוקים לתדר דגימה גבוהה יותר מאשר 40Khz לביצוע לכידה של תדר 20Khz - ולכן בפועל תדר הדגימה הסטנדרטי הוא 44.100Khz.
   
   BIT DEPTH - עומק הסיביות
   כדי להבין זאת תרשו לי קודם להסביר מהו Bit?
   בעולם המחשבים או הדיגיטל, פירוש המילה ביט הוא: ספרה בינארית | Bit = Binary Digit
   ביט הוא יחידה אחת של קוד בינארי, בשווי של בין 1 או 0.
   1Bit = 6DB
   
   
   
   אז מה פשר המושג BIT DEPTH?
   עומק הסיביות הוא מספר הסיביות המשמשות כל דגימה בודדת. מספר זה קובע את תחום האמפליטודה של הקול הנדגם. ככל שמספר הסיביות גבוה יותר, כך תחום האמפליטודה (העוצמה של הסאונד) יהיה נאמן יותר לזה של הסאונד הנדגם.
   
   בתהליך הדגימה על ציר האמפליטודה (בשונה מציר הזמן בו מתבצע תהליך Sample Rate), נמצאים מליוני נקודות דגימה בתהליך ההקלטה. מערכת הקלטה דיגיטלית מודדת באופן "יבש" כלומר: אם אמרנו שהיחידה הקטנה ביותר היא bit.
   המערכת אינה יכולה למדוד מדדים קטנים יותר, לדוגמא: 1.5Bit או 1.4567Bit
   כאשר אנו אומרים Bit Depth הכוונה היא: עם כמה דגימות עוצמה מערכת הקלטה תעבוד.
   
   לדוגמא:
   בו נניח שאנחנו מקליטים באיכות-1bit:
   זה אומר שאנחנו יכולים להקצות 2 מדדי עוצמה לקובץ האודיו: 1bit = 0,1
   ככל שנעלה במדד זה, אפשרויות הדגימה יעלו באופן קיצוני:
   אפשרויות דגימה 8Bits = 256
   אפשרויות דגימה 16bit = 65,536
   אפשרויות דגימה 24Bits = 16,777,215
   
   *כתוצאה מכך מתקבל טווח דינמי גדול יותר: כפי שכבר אמרתי: 1Bit = 6DB
   אז לפי נתון זה הטווח הדינמי ישתנה בהתאם לאיכות הדגימה:
   16bit fixpoint = טווח דינמי של 96 DB
   24bit fixpoint = טווח דינמי של 144 DB
   32bit floating = טווח דינמי של 1680 DB
   
   
   מה זה - Digital quantization?
   ההבדל בין (לדוגמא) נקודת אמפליטודה 1,000,000 לעומת 1,000,001 הוא מאוד קטן.
   אך באופן רציף לאורך גל אודיו באופן טבעי יתרחשו טעויות, כלומר:
   נקודת הדגימה יכולה להיות 1,000,000,1456 ואז נשאלת השאלה - האם הדגימה תיוצג בנקודה מליון או מיליון ואחד?
   
   תהליך בחירה זה מתרחש בתוכנה שלכם לאורך כל זמן ההקלטה, וכאשר המערכת קובעת מה יהיה ערך האמפליטודה המוחלט - תהליך זה נקרא Digital quantization (דומה מאוד לתהליך quantization כאשר אנו עובדים עם midi - אבל לא להתבלבל ביניהם…)
   
   
   quantization error?
   תהליך quantization אינו יהיה תמיד מדויק 100% כל הזמן וכתוצאה מכך נוצרים טעויות בתהליך זה אשר נקראים (quantization error) תופעה זו גורמת להוספת רעש שקט מאוד אשר נמצא בתחתית ציר האמפליטודה הוא נקרא גם: digital noise floor.
   ההבדלים המרכזיים מתרחשים כאשר, לדוגמא:
   * זנב ההדהוד של ריוורב.
   * 1/100 מאיות השנייה של התקף סאונד מסוים attack.
   * סיום ממש ממש סופי של סאונד ambience - סאונד אווירה.
   בדוגמאות כגון אלו Bit Depth גורם להבדל קטן.
   
   
   אז, האם ישנו הבדל בין 16 לבין 24 ביט?
   למען האמת, הבדל קטן ובאותה מידה גם הבדל קטן בכל הקשור לכוח העיבוד של המחשב - CPU ולמרות שההבדלים קטנים אנו עדיין נרצה לבחור ב-24bit
   
   
   ומה בנוגע ל- 32bit floating? והאם כדאי לעבוד עדיין ב-24bit?
   לפני שאני מסביר זאת בואו נעשה סדר. אין שום ממיר דיגיטלי (נכון לשנה זו 2016) אשר מבצע המרה ב-32bit אלא מקסימום 24bit!
   האמת, גם אין צורך בכם. אם אתם שואלים מדוע? תשובה קצרה מאוד: הטווח הדינמי ב-24bit הוא 144DB יחס אות לרעש.
   זהו ההבדל בין שקט מוחלט לבין רמת עוצמה אשר גורמת לנו בני האדם, כאב.
   כאשר אתם מגדירים בתוכנת ההקלטה שלכם לעבוד ב-32bit הכוונה היא:
   עיבוד סאונד פנימי ב-32bit float.
   
   באופן בסיסי, הקלטה ב-32bit float פירוש הדבר:
   במקום לבצע הקלטה ב-fixpoint בציר האמפליטודה בתהליך המיקס שלנו, ניתן להרחיב זאת באופן גדול מאוד.
   באופן תאורטי ל-32bit יש טווח דינמי של 1860DB. אם נשווה זאת לטווח דינמי של הקלטה ב-24BIT זה הבדל מטורף.
   מבחינת רזולוציה זה הרבה יותר מאשר המוח האנושי לא יוכל לפענח.
   אנחנו נקבל HeadRoom עצום שבו אין נקודת שיא, מה שאנחנו מכירים טוב טוב וגם "פוחדים ממנו" כ-0DBFS.
   אתם יכולים להעלות את עוצמת ההקלטה ככל שתרצו מעלה מעלה ולא תגיעו ל-clipping.
   
   ******
   אבל תזכרו טוב - כאשר אנחנו נבצע המרה ל-16 או 24 ביט (הסטנדרט בו אנו משתמשים למדיה זו או אחרת), כל הנתונים חוזרים להיות כ-fixpoint ללא ההרחבה שזכינו לה ב-bit floating.
   לכן - חובה לשמור על HeadRoom נכון גם כאשר אנו מבצעים מיקס ב-32bit floating.
   
   
   יתרונות בעבודה עם 32 bit floating:
   הקלטה ב-24bit והגדרת המשך עבודה בתוכנה עם 32bit floating לא ישנה את איכות ההקלטה הבסיסית, אבל יצירת קבצי אודיו בפורמט זה לפני שהם מעובדים על ידי תוספי תוכנה (plug-in) תעזור לך למנוע את הפעולות הבאות:
   
   * טווח דינאמי גדול יותר
   * יחס אות לרעש גדול - SNR
   * HEADROOM גדול יותר
   * מניעת Clipping בזמן AudioSuite rendering בפרוטולס או offline process בתוכנת קיובייס
   * מניעת רעש לא רצוי כתוצאה מ - AudioSuite dithering
   * עיגול שגיאות במהלך עיבוד אות בתוכנה - quantization error (זוכרים…?)
   
   חסרונות בעבודה עם 32 bit floating:
   * קבצי האודיו גדולים ב-50% (לא הייתי רואה זאת כבעיה כיום)
   * כוח עיבוד גדול יותר של מעבד המחשב (CPU).
   
   המסקנה:
   אם אין לכם בעיה של שמירת נתונים במחשב.
   אם המחשב שלכם חזק מספיק.
   מומלץ לעבוד ב-32 ביט נקודה צפה בתוכנה.
   
   
   לסיכום וטיפ חשוב:
   כל עוד אתם יודעים כיצד לבצע הקלטה נכונה בעולם הדיגיטלי, כלומר עוצמת הקלטה נכונה = לא תהיה לכם שום בעיה לעבוד ב-24bit.
   הבעיה היא: משתמשים רבים אינם מבצעים מלכתחילה תהליך זה באופן נכון!
   יוצא לי פעמים רבות לקבל ערוצי הקלטה לביצוע מיקס ומאסטרינג באולפן ואני כל פעם נדהם מחדש כיצד משתמשים פשוט פוגעים באיכות הקבצים שלהם כבר בשלב ההקלטה. משם הדרך לביצוע מיקס איכותי דורש תיקונים והכנה נכונה, שלב זה נקרא - gain staging.
   תהליך gain staging חשוב מאוד לפני ביצוע מיקס אך יחד אם זאת איכות ההקלטה שלכם תהיה טובה הרבה יותר אם תבצעו מלכתחילה הקלטה נכונה לתוכנה.

שיטות מדידה של אודיו דיגיטלי ואנלוגי

1. dB –DECIBEL הדציבל
   dB הוא קיצור של "דציבל". שם היחידה נגזר מהתחילית "דצי" (מ-decimus, בלטינית: עשירית) ו"בל", על שם אלכסנדר גרהם בל (ממציא הטלפון).
   dB = יחידת מידה עבור עוצמת אות אודיו. db היא מידה יחסית כלומר, כאשר אומרים לנו "חמישה מטרים" אנו מבינים מיד את המשמעות אך אם יגידו לנו 20db? אנחנו צריכים לשאול יחסית למה? בדיוק כמו שאנו מודדים גובהה של יבשה באופן יחסי לגובהה פני הים. ולפי אותו העיקרון אנו משתמשים ב-DB.
   
   DB אינה יחידה לינארית אלא לוגריתמית, לדוגמא: ההבדל בין 10db לבין 20db יהיה חזק פי 4 וכו'.
   אנו צריכים להבין מהיא נקודת ה-0 ומה היא מבטאת? לכן יחידת מידה זאת מופיעה בדרך כלל עם אותיות נוספות המבטאות את נקודת ההתייחסות לדוגמה: db spl | dbfs | dbV | dbu | dBA. כדי לתאר ערך מוחלט, נקודת ההתייחסות חייבת להיות ידועה.
   
   * כעת אני אסביר על כל אחת משיטות המדידה שאנו חייבים לדעת:
   
   Sound Pressure Level - SPL
   משמעות הקיצור = יחידת דציבל המודדת את השינוי בלחץ האוויר שיוצרים גלי הקול.
   במדד זה - 0 dB SPL הוא העוצמה הנמוכה ביותר שאוזן האדם יכולה לשמוע, ועוצמת הקול שיחידה זו מודדת מתבטאת בהשוואה לנקודת 0 זאת.
   כל רעש בחיי היום יום נמדד על ידי יחידה זו. אם לדוגמה: השכן שלכם מנגן על מערכת תופים אקוסטית ומפריע לשכנים - במידה ויבואו גורמי החוק, הם ימדדו את עוצמת הרעש בזמן הנגינה עם מכשיר אשר מודד לפי יחידות SPL.
   
   שלא כמו רוב יחידות המידה האחרות - DB הוא יחידת מידה לוגריתמית ולא ליניארית.
   100 קילו הם פי שניים מ- 50 קילו. אין זה כך ב - DB.
   עוצמה של 80db היא פי 2 מאשר עוצמה של 70db.
   
   לפני עידן הסמארטפונים היינו זקוקים למכשיר מיוחד אשר בודק עוצמה לפי DBSBL. כיום, כל אחד יכול להוריד אפליקציה ייעודית לטלפון שלו. אם תרשמו בחיפוש האפליקציות בטלפון את המונח DB VOLUME תמצאו הרבה מאוד אפליקציות שיעשו את העבודה. לבעלי האייפון אני ממליץ על האפליקציה Decibel 10th (ראו בתמונה). מלבד מדידה של DBSPL ניתן:
   * לשלוח קובץ ניתוח גל האודיו במייל
   * מראה מדד PEAK (הסבר למטה) בנוסף למדד DBSPL
   * עיצוב מרשים
   * חינם, ללא תשלום
   
   *** המלצה חשובה:
   אם אתם רוצים לעבוד נכון באולפן - תעבדו בעוצמה של: 85 DBSPL רוב הזמן. עוצמה זו היא הסטנדרט בתעשיית הסרטים (אם תמדדו את עוצמת הרעש בעולם קולנוע זו התוצאה (+-) אשר תקבלו = 85 DBSPL. עבודה באולפן בעוצמה חזקה תגרום לנו (בסופו של דבר) שמיעה לא נכונה בכל הקשור לאיזון תדרים נכון. * ישנם רגעים שאני רוצה לבדוק את המיקס או תדרים נמוכים במיקס בעוצמה, אך זה יהיה לזמן מאוד מאוד קצר.
   
   dBFS - dB Full Scale
   האודיו הדיגיטלי נמדד ביחידות dB Full Scale- dBFS במדד זה נקודת ההתייחסות 0 - dBFS היא העוצמה החזקה ביותר האפשרית. לכן ערכי העוצמה באודיו הדיגיטלי הם מתחת לאפס, כלומר הם ערכים שליליים.
   
   Peak Meter
   מדד רגעי של Peak במקטע סאונד. חשוב להבין שזהו אינו מדד לעוצמה הכללית של הערוץ או המיקס אלא הנקודה הגבוהה ביותר של רגע בודד. רבים המשתמשים אשר חושבים כי מדד PEAK משקף את עוצמת הערוץ, אך זו טעות. (RMS) הוא מדד ממוצע העוצמה של מקטע סאונד לפיו אוזן האדם יכולה לקבוע הבדלי עוצמה בין ערוצים וכו'.
   
   
   
   RMS
   R.M.S = ROOT MEAN SQUARE (שורש ממוצע הריבועים) הוא מספר המשמש לתיאור ממוצע הגודל של פונקציה או של סדרת ערכים (במקרה שלנו - Amplitude סינוס). בשפה פשוטה - מדד ממוצע של עוצמת גל קול של ערוץ בודד או מיקס שלם בתכנת ההקלטה. זהו אינו מדד מדוייק וכל תכנה תראה לנו מדד RMS שונה לאותו מקטע סאונד. האוזניים שלכם הם המדד הטוב ביותר בנוסף למדד זה.
   
   
   dBu
   מייצג את העוצמה בהשוואה ל-0.775 Volts RMS.
   0DBu = 0.775 Volts RMS
   dbV
   מייצג את העוצמה בהשוואה ל-1 וולאט RMS.
   0dBV = 1V.
   
   
   
   
   *** כמה נקודות חשובות בנושא שכדאי לזכור:
   מערכות סאונד מקצועיות הן בעלות עוצמת יציאה של 4DBu+ לעומת מערכות סאונד ביתיות שהן בעלות עוצמת יציאה של 10dbV-.
   אם לדוגמא יש לכם כרטיס קול בעל עוצמת יציאה של 10dbV-, אתם חייבים להגדיר בתוכנת ההקלטה לעבוד לפי אותה עוצמת יציאה!
   
   * אם אנחנו עוסקים ביחידות של וולאט - המרה של dbV ל dbu:
   1dBV = +2.2dBu
   4dBu = 1.23 Volts RMS+
   רמת התייחסות עוצמה של 10dbV- שווה ל 7.8dbu-
   ההבדל העוצמה בין מערכת 4dbu+ לבין 10dbV- הוא 11.8db ולא 14db - לא לשכוח את ההבדל בין dbu/dbv - זה כמעט יחס מתח של 4:1.
   
   VU - Volume Unit
   VU - שיטת מדידה אשר קימת מאז שנות ה-40 תחילת עידן ההקלטות ותעשיית השידור. משתמשים ביחידה זו לצורך מדידת אות אודיו במכשירים אנלוגיים. הוא נועד להציג רמת מתח של אותות חשמליים בדומה ל-RMS (מדד ממוצע של עוצמת גל קול). חיוו VU יגיב לאות מוזיקה קצבי באופן מאוד "אגרסיבי", לדוגמה:
   
   אם נמדוד קטע מוזיקלי בסגנון רוק - מדד החיוו VU יגיב לתופים והבס בשינוי אגרסיבי של כמה DB אך למעשה ההבדלים בעוצמה הם פחות מ-1 DB. אם תסתכלו על השעונים בחיוו UV לעומת RMS אתם תבחינו כי הם מגיבים לשינויי קצב במהירות ואגרסיביות.
   עוצמה של 0VU בציוד הקלטה אנלוגי שווה ל- 18DBFS- בציוד דיגיטלי.
   0VU=+4dbu=-18fbfs
   
   
   
   כיצד אנו משתמשים בפועל בשיטות מדידה אלו בתכנת ההקלטה?
   כל תכנת הקלטה מאפשרת תצוגה דיגיטלית לפי שיטות המדידה אלו. כמו כן - ישנם בשוק מבחר PLUG-IN המיועדים לתפקיד זה ומאפשרים לנו לראות באופן יותר ברור בזמן המיקס/הקלטה את מדד האות. תכנת פרוטולס HD מאפשרת לבחור בין 17 סוגי מדידה שונים המקובלים בתעשייה המקצועית - כפי שניתן לראות בתמונה. לא משנה באיזו תצוגת מדידה אתם תשתמשו - החשוב ביותר לזכור הוא: לעולם לא להגיע לאור האדום!
   
   
   
   
   
   בשונה מהקלטה אנלוגית, בעולם הדיגיטלי 0DBFS הוא תמרור "עצור" - אחרת הסאונד שלכם יגיע לדיסטורשן. רק בתהליך מאסטרינג מקצועי נרצה להגיע ל-0DBFS. משתמשים רבים מקליטים את הערוצים שלהם בעוצמת הקלטה גבוהה מאוד עד למינוס 3DBFS. כיום, תכנות הקלטה מאפשרות הקלטה ב-32 ביט. נתון זה מעניק לנו יחס אות לרעש/Headroom ענק ולכן, הקלטה איכותית תגיע בממוצע ל-מינוס 10DBFS.
   
   View Meter - מד תצוגת צבעים בתכנת הקלטה
   * >אור ירוק - אזור בטוח
   * >אור צהוב - קרוב לאזור ה-"מסוכן" אך עדיין ללא עיוות
   * >אור אדום - האזור האסור!
   
   ניתן לבצע כיול תצוגה בתוכנה לפי 3 סטנדרטים:
   20dBFS = 0 VU-
   the Digital AES reference standard
   18dBFS = 0 VU-
   the Digital EBU reference standard
   14dBFS = 0 VU-
   סטנדרט ל-פוסט פרודקשן ומאסטרינג במצבים מסויימים.
   
   לפי העולם האנלוגי 18dBFS = 0 VU-
   בכל תוכנת הקלטה אתם יכולים להחליט לפי איזה ערך יהיה שווה 0dbfs.
   הסטנדרט המקובל (כמו שרשמתי) הוא לפי ציוד אנלוגי 18dBFS = 0 VU-.
   
   * AES/EBU - תקני אודיו דיגיטלי שנוצרו ע"י שני איגודים:
   Audio Society Engineering
   European Union Broadcast איגוד השידור האירופאי
   
   * הגדרות הכיול (מינוס 20, 18, 14 DBFS) מסמל 4dbu+ אשר שווה ל-"0" VU בציוד אנלוגי מקצועי.

EBU R128 BS.1770 - הסטנדרט החדש למדידת עוצמה לשידורי רדיו/טלוויזה

1. EBU R128 BS.1770 - הסטנדרט החדש למדידת עוצמה לשידורי רדיו/טלוויזה
   אם תשמעו הקלטות ישנות לעומת הקלטות חדשות (בעיקר לאחר שנות ה-2000) - אתם תבחינו כי הם נשמעות דחוסות מאוד, ללא שום דינמיקה ובעוצמה חזקה מאוד. תהליך זה החל אם התקדמות הטכנולוגיה, כאשר חברות התקליטים הבינו שיותר חזק זה גם יותר טוב ומושך את תשומת לב המאזין וכו'. דבר אחד שחכו לעשות - לשעת מתי זה מספיק חזק, ומכאן המוזיקה התחילה להישמע דחוסה וללא מרחב דינאמי - פשוט "מלחמת רעש עולמית".
   
   
   
   
   
   לאחר שאתם תקראו את המשך המדריך, קבלו תוכנת מדידת עוצמה מעולה - חינם
   תוכנה זו עובדת על שולחן העבודה במחשב שלכם ולא כ-Plug-In. היא מבצעת כמה דברים:
   * מדידת עוצמה לפי התקן התקן החדש LKFS/LUFS
   * Loudness Range - or LRA
   * true-peak meter
   * תרשים מדידה לכל שיר
   להורדה לחץ על הלינק: Orban Loudness Meter
   
   
   בשנים האחרונות הגיעו תלונות רבות מאוד מצופי הטלוויזה/רדיו בכל העולם בנושא רמת אות אודיו משתנה מערוץ לערוץ ובנוסף, שינוי דרסטי במעבר לפרסומות מתכנית זו או אחרת. בעקבות נתון זה, החליט איגוד השידור האירופאי (EBU) בשנת 2011 על תקן למדידת רמת עוצמה עבור שידורי טלוויזה, רדיו וכו'. אם תקפידו להאזין כיום לשידורי הטלוויזה/רדיו אתם תבחינו כי רמת השמע אחידה.
   
   
   Florian Camerer (מהנדס סאונד וחבר באיגוד השידור האירופי EBU) מסביר בסרטון זה באופן מאוד מהנה ומעניין את תהליך יצירת הסטנדרט EBU R128 BS.1770 - כיצד ומדוע הוא נוצר וכיצד בפועל הוא פעול. נתון זה יגרום לכל אנשי הסאונד או חברות פרסום להפסיק לדחוס את ההקלטות עד כדי "מלמת רעש" ואם הזמן אנחנו נשמע הקלטות עם הרבה מרווח דינמי. הסרטון אמנם קרוב לשעה, אך מי שנושא זה מעניין אותו (גם למקצוענים) מומלץ מאוד לראות סרטון זה.
   מלבד הסבר על התקן החדש הוא יעסוק בנושאים הבאים:
   perceived loudness, peak normalization, loudness normalization, etc. צפייה מהנה ומועילה.
   
   
   מה משמעות השם: EBU R128 BS.1770
   * EBU - איגוד השידור האירופי
   * R128 - שיטה לחיזוי מוגדר היטב למדידה של רמת עוצמה עבור: חדשות, ספורט, פרסומות, דרמה, מוסיקה, מבצעים, סרטים וכו'
   * BS - אות שידור - broadcast signal.
   * 1770 - הוא רק מספר אשר העניקו לסטנדרט החדש.
   ***בארה"ב תקן זה נקרא ATSC A/85
   
   כיצד אנו נשלח קובץ אודיו לפי התקן החדש? EBU R128 BS.1770
   כאשר אנו מבצעים מאסטרינג עבור CD או שיווק באינטרנט וכו' - אנו נרצה להגיע עד למקסימום - DBFS 0. לפי הסטנדרט החדש (EBU R128 BS.1770) של איגוד השידור האירופאי EBU - הקלטה אשר הגיע ל-DBFS 0 תונמך ל-מינוס 23 LUFS (מיד אסביר לכם מה פירוש מדד זה). חברת WAVES הוציאה פלאג ייעודי למטרה זו WLM PLUS. באמצעות פלאג זה ניתן לייצא ולקבל מידע אודות הקובץ אותו אתם מעוניינים לשלוח. הפלאג תומך בכל הסטנדרטים הקיימים (אירופה, ארה"ב וכו') ומאפשר באופן אוטומטי לנתח את הקובץ ולאחר מכן לבצע TRIM (הנמחה) לפי התוצאה שהתקבלה.
   
   
   
   כמו שלמדנו, RMS הוא מדד עוצמה ממוצע (לפי השיטה הישנה). ושוב, לא לבלבל מידה זו עם sample-peak level - אשר אינו משקף כלל את העצמה, אלא הנקודה הגבוהה ביותר של רגע בודד. עד היום, אנשי הפקה ומאסטרינג היו מתיחסים ל-מדד sample-peak level (תמיד אנו שואפים להגיע ל-0DBFS) כמדד המשקף עצמה. כל מפיק או חברת פרסום רוצים להישמע כמה שיותר חזק לאחר תהליך המאסטרינג ולכן, השימוש בקומפרסיה ולימיטר גורמים לחוסר מדד עוצמה קבוע בין שירים, פרסומות שונים בערוצי השידור (טלוויזה/רדיו) וכו' - אלא גם איכות שמע ללא מרחב דינמי עד כדי טירוף.
   
   כעת בואו נסביר על כל פרמטר מדידה לפי השיטה החדשה:
   
   Loudness Units - LU
   LKFS/LUFS הם שיטות מדידה אבסולוטיות ולפי שיטת השידור (EBU R128 BS.1770 או ATSC A/85).
   מדד העצמה תהיה = 24LKFS- או 23LUFS-.
   עם זאת, על מנת שנגיע למדד יחס מוגדר ופשוט בין 2 השיטות, הגדירו את שיטת מדידה LU.
   עכשיו, השדרן או איש הסאונד באולפן יכול להגדיר את רמת היעד (ללא קשר אם זה -23 או -24) 0 LU.
   ושוב, אחד LU שווה לאחד dB.
   
   dBTP = Decibels True Peak
   יחידת מדידה של רמת שיא (Peak) ביחס ל-Dbfs (מדד לעוצמה של אודיו דיגיטלי).
   משתמשים ביחידה זו בתכנות מדידת עצמה עבור: שידור לטלוויזה, רדיו, בדיקת מאסטרינג וכו'.
   
   ההבדל בין Sample peaks לעומת True-peak?
   normalization - פעולה אשר רבים משתמשים בה לאחר ביצוע מאסטרינג (למרות שהמקצוענים אינם משתמשים בה).
   המטרה של normalization היא להגיע ל-0DBFS Sample Peaks.
   פורמט השידור החדש גם מתייחס לפעולה זו (normalization) ומחייב להשתמש ב-true-peak meter.
   ההבדל בין true-peak meter לעומת Sample Peaks הוא אלוגריתם חדש אשר נוצר על ידי חברת tcelectronic.
   מדד קריאה רגיל יכול להראות לנו 0.2DB- ולפי true-peak meter נקבל תוצאה של 3DB+ - והתוצאה תהיה עיוות בסאונד.
   
   שיטה זו הרבה יותר מדוייקת ומונעת אפשרות של דיסטורשיין.
   הערך המרבי של חומר סאונד לאחר normalization לפי תקן EBU R128 הוא מינוס 1 dB True-Peak.
   
   LUFS = Loudness Units relative to Full Scale
   יחידת מדידה עבור רמת עוצמה סובייקטיבית ביחס לקנה מידה מלא DBFS. נמדד באמצעות - EBU R128 BS.1770.
   שיטת מדידה אשר נוצרה ב-2011 על ידי איגוד השידור האירופאי EBU.
   
   LKFS = Loudness, K-weighted, relative to Full Scale
   שווה ל-LUFS אך לא תחת אישור מוסכם של גוף זה או אחר כמו EBU וכו'.
   מדד LKFS קשור לסטנדרט ITU BS.1770 ו- ATSC A/85 (תקן ארה"ב).
   יחידה אחת של LKFS = 1DB בדיוק כמו LUFS.
   
   Loudness Range - or LRA
   LRA מסמל את מרווח העוצמה בין החלק השקט ביותר לחלק החזק ביותר לאורך קטע הסאונד.
   תוצאת מדידה זו תהיה לפי LU או LRA לדוגמא: 10LU או 10LRA.
   על מנת שתוצאה זו לא תהיה קיצונית - 5 אחוז מהחלקים השקטים ביותר ועשרה אחוזים מהחלקים החזקים אינם נלקחים בחשבון הסופי של LRA.
   
   Gating
   כאשר מודדים עצמה רעש - חישוב רמת עצמה ממוצעת לא תהיה נכונה במקרים מסויימים.
   לדוגמא: קטעים של שקט (או רעש רקע רך מאוד) בסרט ארוך - ישפיעו על מדד העצמה הכללית.
   מדד Gating - משהה את המדידה כאשר רמת הרעש יורדת פחות מ:10LU- בהשוואה למדידה ללא פרמטר זה (ungated).
   היתרון בשיטת מדידה זו (Gating) מאפשרת לסרט או מוזיקה קלאסית להיות שווה מבחינת עצמה לעומת סגנונות מוסיקה כגון: רוק, פופ או פרסומת וכו'.
   
   ולסיכום - היעד הסופי של עצמת הרעש היא:
   היעד הסופי לעצמת הרעש יהיה לפי התקן של אותה יבשת כגון:
   ATSC A/85 - ארה"ב 24LKFS-
   EBU R128 - אירופה 23LUFS-
   אחת הסיבות להבדל הקל בין 2 השיטות הוא בגלל פרמטר ה-Gating אשר קיים ב- EBU R128 (אירופה).
   ללא פרמטר זה 2 השיטות אותו דבר בדיוק.
   
   תאור פשוט לדוגמא - נניח שיש לכם מאסטרינג סופי אשר הנתונים שלו הם:
   DBFS מגיע עד ל-0.03 (רצוי לא להגיע עד ל-0 מוחלט בעולם הדיגטילי).
   RMS מגיע עד ל-מינוס 10DBFS.
   לפי השיטה החדשה השיר שלכם אמור להיות בעצמה השווה ל- מינוס 23 LUFS. כלומר, אנחנו צריכים להוריד את העוצמה ב- 13DB.
   
   המסקנה היא:
   הקלטות דחוסות ללא מרחב דינמי ישמעו פחות טוב! אנחנו נגיע למצב שבו תהליך המאסטרינג יכול להיות ממש עדין ללא דחיסה (אם בכלל) של קומפרסיה או לימיטר.
   כמה שזה ישמע לכם מוזר - אנחנו נחזור לעצמת שמע כמו בשנות ה-80.
   שמיעת מוזיקה תהיה הנאה ולא כאב אוזניים!

HEADROOM | יחס אות לרעש | הקלטה נכונה בעידן הדיגיטלי

1. HEADROOM
   הבדל העצומה בין האות הממוצע לבין האות החזק ביותר (Peak) בגל אודיו = HEADROOM/טווח ביטחון.
   ואם תרשו לי לצטט את Bob Katz (מהנדס המאסטרינג הגדול ביותר בעולם):
   "המרווח בין נקודת ה-Peak של המוזיקה ונקודת ההגבר = ביטחון".
   בעולם האנלוגי - HEADROOM היה מושפע מעוצמת ספק הכוח, אך בעולם הדיגיטלי הנתון המשפיע הוא - ביט/BIT.
   
   
   signal-to-noise ratio - יחס אות לרעש - (SNR)
   בימים בהם היו מקליטים על גבי סלילים עם ציוד אנלוגי, נתון זה היה חשוב ומדאיג גם יחד.
   בציוד אנלוגי (בשונה מהקלטה דיגיטלית)
   * אם נקליט בעוצמה חלשה = הקלטה עם רעשים (יחס אות לרעש בעייתי)
   * אם נקליט בעוצמה חזקה מידי = ישנו חשש ל-distortion
   אך גם אם נעבור 3% מעבר לנקודת השיא נקבל סאונד "חם" - analog warmth או saturation (רויה).
   
   * הקלטה דיגיטלית היא סיפור אחר לגמרי - אם נגיע ל-0DBfs זה המקסימום לפני distortion הרסני!
   אתם בוודאי שמעתם על התלונות שהקלטה דיגיטלית לא "חמה" כמו הקלטה אנלוגית.
   כיום, ישנם הרבה PLUG-IN אשר תפקידם להוסיף analog warmth לערוצים בתכנת ההקלטה.
   
   HAET - סאונד אנלוגי בתכנה
   משתמשי PROTOOLS HDX (מערכת ההקלטה הטובה בעולם) נהנים בתוסף מדהים אשר מטפל בצורך זה ונקרא:
   Harmonically Enhanced Algorithm Technology - HEAT.
   מערכת זו מדמה מבנה אלקטרוני ו-EQ של טייפ סלילים ובנוסף saturation (רויה).
   אין צורך להוסיף לכל ערוץ PLUG-IN המערכת פועלת באופן מובנה על כל הערוצים ואם רוצים ניתן לעשות MUTE על ערוץ שבו לא נרצה תוספת זו - ראו סרטון הדגמה.
   
   
   
   * בעידן ההקלטה הדיגיטלית יחס אות לרעש אינו נתון אשר צריך להתייחס אליו (במילה גסה).
   ביצוע הקלטה בתכנת ב-24BIT מעניק לנו תווח דינמי של 144DB.
   ביצוע הקלטה בתכנה ב-32BIT מעניק לנו תווח דינמי של 1,680dB (המקסימום בתכנת פרוטולס 11).
   נגן CD אשר מנגן בפורמט של 16BIT אנו נקבל יחס אות לרעש של 96DB.
   וכעט נשווה זאת להקלטה אנלוגית
   ביצוע הקלטה אנלוגית על טייפ סלילים יעניק לנו 72DB יחס אות לרעש.
   טייפ קסטות ישן יעניק לנו 48DB יחס אות לרעש (למי שיצא להקליט על טייפ קסטות בוודאי זוכר זאת:)
   
   באיזו עוצמת הקלטה מומלץ להקליט בעידן הדיגיטלי?
   הקלטה טובה תגיע לעצמה של 10DB- PEAK. מדוע?
   * ישאר לכם מספיק HEADROOM לעריכת הסאונד.
   * פרוייקט ממוצא מכיל ערוצים רבים - אם כל ערוץ היה מגיע לעצמה גובהה כל כך, ערוץ ה-MASTER שלכם היה נכנס מיד ל-CLIP.
   * למרות שזה נשמע לכם לא הגיוני - תמיד הסאונד יהיה יותר "חם" (בעולם הדיגיטלי) אם עצמת ההקלטה תתבצע עד לרמה של PAEK -10DB.
   * כאשר אתם תוסיפו אפקטים לערוץ כגון, EQ או קומפרסור וכו' - יהיה לכם מספיק מרווח דינמי ללא הגעה ל-0DBFS.
   
   יצא לי לשמוע הרבה משתמשים חדשים וגם "מנוסים" אשר עדיין חושבים שצריך להקליט עד לעוצמה של 3DBFS- כדי לקבל סאונד "חם" ולהימנע מיחס אות לרעש בעייתי. תזכרו טוב טוב טוב - זה הגורם הראשון אשר יגרום להקלטות שלם להישמע רע ולא יאפשר לכם להמשיך בביצוע תהליך מיקס/מאסטרינג מקצועי!

Phase | Polarity

1. פאזה - מה פירוש המושג?
   מושג שמתאר את מצבה הרגעי של תופעה מחזורית ובמקרה שלנו, גל אודיו.
   כל עוד אנחנו מקליטים אובייקט עם מיקרופון אחד - לא תהיה שום בעיה.
   אנו יכולים להקליט ערוצים ללא מגבלה כל עוד הם מוקלטים באופן זה.
   
   לעומת זאת - כאשר אנחנו מקליטים כלי נגינה עם 2 ויותר מיקרופונים אנו יכולים להגיע למצב אשר נקרא הבדלי מופע/פאזה.
   
   2 רצים מוזנקים מאותה נקודה - כל עוד הם רצים בדיוק באותו הקצב = הם מסונכרנים.
   אם יהיה הבדל (ואפילו הקטן ביותר) בין השניים - יש ביניהם הבדל.
   הם אומנם יגיעו לאותו יעד סופי - אך לא יחדיו.
   
   כאשר (לדוגמא) נציב 2 מיקרופונים לשם הקלטת גיטרה - 2 אותות הסאונד צריכים להגיע באותו תזמון לתוכנת ההקלטה.
   בעיה זו נעשת מורכבת ככל שאנו מקלטים אובייקט עם מיקרופונים מרובים. אתם בטח מנחשים שהכלי המורכב ביותר להקלטה ללא בעיות מופע הוא: מערכת תופים.
   
   
   כיצד ניתן להימנע מבעיה זו?
   ישנה נוסחה פשוטה מאוד: אם הצבנו מיקרופון 1 במרחק X ממקור הסאונד המיקרופון השני יהיה במרחק פי 3 ממיקום מיקרופון מספר 1. ניתן לראות זאת באופן ברור בתמונה המצורפת אשר מדגימה הקלטת פסנתר עם 2 מיקרופונים. אם נשים 2 מיקרופונים לשם הקלטת תוף סנר: אחד מעל ואחד מתחת באופן מקביל (ראה בתמונה בסעיף הבא) - אנחנו נקבל היפוך פאזה או בעיות פאזה. מיד אסביר כיצד ניתן (במקרים רבים, אך לא תמיד) להתגבר על בעיה זו בתוכנה.
   
   
   
   
   
   כיצד תופעה זו משפיע בפועל על הסאונד?
   כאשר ישנה בעיית פאזה - ככל שתופעה זו גדולה יותר כך הסאונד נעשה "קטן" יותר עד היעלמות מוחלטת.
   רבים משתמשים בטכניקה זו לצורך הקלטת תוף הסנר - אך למעשה, המיקרופון התחתון אמור להיות במרחק פי 3 מאשר המיקרופון העליון.
   
   
   
   
   
   בכל דרך אשר נבחר (במקרה זה באופן ספציפי) אנו "מוותרים" על משהו:
   1 אם נבחר את המתואר בתמונה - אנו נזדקק לבצע תיקון בתוכנה (אם יהיה 100% ניתן...).
   * בסעיף הבא אסביר כיצד ניתן לתקן בעיה זו.
   2 אם נעמיד את המיקרופון במרחק פי 3 (מיקרופון דינמי) יכול להיות שהסאונד המוקלט לא יהיה מספק ובנוסף, דליפות משאר הסט.
   כאשר יש הפרש של 180 מעלות בין 2 אותות אודיו (מאותו אובייקט סאונד) - יהיה ביטול מוחלט של הסאונד.
   
   
   קוטביות - Polarity
   זה למעשה פונקציה אשר קיימת בכל תוכנות ההקלטה ותפקידה - היפוך פאזה.
   אם בחרנו בכל זאת לבצע העמדה (במקרה של תוף הסנר) ללא נוסחה זו - אנו יכולים להשתמש בהיפוך פאזה בתוכנת ההקלטה ועל ידי כך לתקן את ההקלטה.
   למעשה, לאחר הקלטת סט תופים או כלים אשר הוקלטו עם 2 מיקרופונים ויותר - רצוי לבדוק בתוכנה אם אין בעיות פאזה ואולי שימוש ב-Polarity יפתור את הבעיה.
   
   
   
   
   הקשר בין EQ אנלוגי/פלאג או כל מעבד סאונד לבין הבדלי מופע
   כל מכשיר סאונד אנלוגי במיוחד Eq (או Plug-iN אך במידה פחותה minimum-phase) משפיע על גל האודיו באופן אשר מכונה שינוי פאזה או phase shift.
   לרוב, אנו לא מבחינים בתופעה זו בעין בלתי מזוינת אך ככל שאנו נבצע עיבוד סאונד אגרסיבי (במיוחד בתדרים נמוכים) תופעה זו תהיה בעלת משקל גבוהה יותר.
   תופעה זו אינה קיצונית כמו ביצוע הקלטה מרובת מיקרופונים באופן לא תקין, אך חשוב שאנו נבין את ההקשר.
   ישנם מעבדי תוכנה לדוגמא: Linear Phase EQ - מכשיר זה אינו מבצע כלל הבדלי מופע.
   במאמר בנושא EQ ארחיב בנושא זה.

Saturation - מה זה וכיצד להתשמש?

*

1. saturation - רוויה בעברית
   בעולם הדיגיטלי המטרה המרכזית בשנים האחרונות שהסאונד ישמע יותר אנלוגי (כמו פעם כאשר הקלטות נעשו על ציוד אנלוגי).
   האם זה בכלל רצוי או נכון? התשובה כן!
   כיום, כאשר רוב המשתמשים, או מפיקים מוזיקליים פחות תלויים בשימוש חומרה באולפן הקלטות, "הטריק" המרכזי להישמע כאילו אתה אכן משתמש/מסתמך עם חומרה איכותית.
   רובכם (אלא אשר מקליטים 100% in the box) וגם מפיקים רציניים עם אולפנים מקצועיים לא רוצים להישמע כמו אוסף plugin.
   הכיוון של רוב חברות ה-plugin בשנים האחרונות לדמות את עולם הסאונד האנלוגי.
   
   כאשר אנו מדברים על "חום אנלוגי" ו-saturation ("רוויית אות") אנחנו נכנסים לסוגיה מאוד סובייקטיבי.
   סאונד אשר נשמע "חם" למאזין אחד לא ישמע למאזין אחר.
   
   
   מהיכן הגיע המושג saturation?
   מקור המונח saturation מגיע מכמות של מגנטיות שסרט מגנטי יכול להחזיק.
   בימים לפני הקלטה דיגיטלית כל ההקלטות נעשו על tape.
   כאשר מקליטים לתוך טייפ סלילים ניתן להגיע ל-distortion מחלקיקי תחמוצת של סרט ההקלטה על ידי הוספת
   מַגנֶטִיוּת = היא כוח משיכה שפועל בתוך שדה מגנטי ומושך חומרים אליו.
   
   כאשר בצעו הקלטות עם ציוד מהעבר, בקלות ניתן היה להגיע לרוויה של הסאונד על ידי הגברת העוצמהג דולה מידיי.
   המונח הגברה גדולה מידיי, כלומר - כל מכשיר מכיל מגבלה של קיבולת מגנטית.
   כאשר החלקיקים המגנטיים כבר לא מגיבים באופן ליניארי למגבלה שלהם, זה גרם לשינוי הצליל על ידי הוספת צבע.
   כאשר הגיעו לעומס יתר או שיא - תופעה זו נקראה saturation (רוויה בעיברית).
   
   אתם תמצאו אין ספור מאמרים ברשת האינטרנט אשר עוסקים "בחום אנלוגי" ומה הוא תורם.
   במערכת Pro Tools HDX המובילה בעולם הסאונד יש "חום אנלוגי" מובנה בתוך התוכנה ונקרא HEAT.
   HEAT - הפקת "חום" של קונסולה אנלוגית.
   תוסף ייחודי זה מאפשר לנו להוסיף (בצורה קלה ביותר) על כל ערוץ בתכנה את המאפיינים הקוליים הברורים של קונסולה אנלוגית משובחת. תוסף תוכנה זה נתמך רק על מערכת HDX. מתוך ניסיון אישי במוצר זה יש לי להגיד רק דבר אחד - זה "חם".
   
   
   
   
   ישנם 4 דרכים בעולם האנלוגי מהם הפיקו "חום אנלוגי":
   
   
   
   
   
   
   
   tube saturation plugin
   דגימת קטע סאונד אשר מעובד על ידי חומרה מבוססת מנורות.
   
   tape saturation plugin
   דגימה של מקטע סאונד אשר עבר דרך טייפ סלילים.
   
   Transformers
   מכשיר אלקטרוני (שנאי בעברית) המעביר אנרגיה חשמלית בין שניים או יותר מעגלים באמצעות השראה אלקטרומגנטית.
   
   Transistors
   טרנזיסטור הוא התקן מוליך למחצה המשמש כדי להגביר או להחליף אותות אלקטרוניים וחשמל.
   הוא מורכב מחומר מוליך למחצה עם לפחות שלושה מסופים לחיבור למעגל חיצוני.
   גברה של טרנזיסטור הומצא בשנת 1947.
   
   ישנם הרבה מאוד saturation plugins המבוססים על הגברת אות המבוסס על 1 מתוך 4 האפשרויות.
   ב-4 המקרים התוצאה תהיה הוספה של distortion לסאונד.
   כמות ה-distortion נקבעת לפי סוג ה-plugin וההגדרות אשר נעניק לו.
   באופן מעשי tape saturation plugin יוסיפו כמות פחותה של distortion לאות הסאונד.
   זה מאוד טוב לסאונד BD או Sner כאשר אנו מעוניינים להעניק לסאונד חדות או כפי שמכנים זאת באנגלית punch.
   
   
   מתי להשתמש ב-saturation?
   ניתן להשתמש ב-saturation על כל הערוצים אך יחד אם זאת אין זה חובה.
   סאונד מסוים ישמע מעולה אם נוסיף לו "צבע" (distortion) בעוד סאונד אחר יגיב בצורה לא מחמיאה לכך.
   זה תלוי בהרבה פרמטרים, כגון: סגנון המוזיקה, ההפקה, כלי הנגינה וכו'.
   הדרך הנכונה היא, להקשיב ולהתנסות וללמוד סגנונות הפקה שונים ומה מאפיין אותם.
   
   אני רושם לכם כאן קווים מנחים ולא חוקי "ברזל".
   יהיה נכון להתנסות עם plugins שונים ולראות כיצד כל אחד משפיע על הסאונד.
   בנוסף, לקחת בחשבון את איכות הסאונד ההתחלתי, אופן הנגינה, עיבוד וכו'.
   
   תופים
   הוספת saturation לתופים יכול להחיות אותם ולהעניק להם צבע ייחודי.
   לשים לב לסאונד הבסיסי של התופים וכיצד הם אמורים להשתלב במיקס.
   שירה
   לפעמים נרצה לקבל סאונד שירה "נקי" מאוד ולפעמים סאונד מחוספס (לדוגמא) הפקת רוק או משהו בסגנון.
   אם נוסיף saturation לערוץ שירה אנו נבחין בו מיד, אחרי הכל שירה היא "הפנים" של השיר ולכן צריך מראש לתכן לאן אנחנו רוצים להגיע. בנוסף, ניתן לבצע עיבוד סאונד מקביל - parallel ועל ידי כך לשלוט באופן הרבה יותר מדויק על הסאונד הכולל.
   
   מעבר לכך אתם יכולים להפעיל את הדמיון שלכם ולהשתמש באופציה זו לכל סאונד במיקס שלכם וגם על המיקס כולו.
   אלא אם אתם מעוניינים לקבל סאונד "נקי" 100% ללא השפעה זו.
   ישנם בשוק הרחב הזה עשרות או מאות plugins saturation תבדקו, תשמעו ותנסו לבחור מה מתאים לכם אישית או נשמע הכי טוב. בהצלחה.