מאסטרינג לסטרימינג
סוף "מלחמת הווליום"! מרבית פלטפורמות הסטרימינג והרשתות החברתיות מבצעות כיום נורמליזציה אוטומטית (Loudness Normalization) לכל קבצי השמע.
מעכשיו, ביצוע מאסטרינג באופן מקצועי ומותאם לסטנדרטים אלו יגרום למוזיקה שלכם להישמע פתוחה, מפורטת ועוצמתית הרבה יותר.
מאמר זה הוא חלק מתוכנית הלימודים ב-לימודי סאונד אונליין הראשון והמקצועי בישראל!.
קריאה מהנה ומועילה.
מהי "מלחמת הווליום"?
המושג "מלחמת הווליום" (Loudness War)
תפס תאוצה אדירה בשנות ה-90 המאוחרות (עם כניסת הנגנים והלימיטרים הדיגיטליים) והגיע לשיאו בשנות ה-2000. חברות תקליטים ואמנים שאפו להישמע "חזקים יותר" מהמתחרים שלהם ברדיו ובדיסקים, עד שמדד העוצמה הבלתי מעובדת החליף למעשה את מדד איכות הסאונד.
מדוע הגיעו לכאלה עוצמות?
תהליך זה נוצר כתוצאה מהתקדמות הטכנולוגיה הדיגיטלית והאפשרות להגיע בתהליך המאסטרינג לעוצמות אודיו קיצוניות על ידי ביצוע דחיסה (Compression) וגזירה (Limiting) אגרסיביות. התוצאה: סאונד דחוס, כואב, מעייף וללא מרחב דינמי (Dynamic Range).
בעבר, הניגוד בין חלקים שקטים לחזקים ביצירה מוזיקלית יצר רגש ועוצמה דרמטית. במאסטרינג הדחוס, המפיק התעלם מהיחס הנכון בין נקודות ה-Peak לבין העוצמה הממוצעת (מד RMS). שני הפרמטרים נדחסו ללא רחמים עד לקבלת אות אודיו אחיד, שטוח וחסר "חיים".
נורמליזציה ברשת
כיום, כל פלטפורמות הסטרימינג והרשתות החברתיות (לדוגמה: Facebook, YouTube, TikTok, Apple Music, Spotify ועוד) מיישמות נורמליזציית עוצמה אוטומטית (Loudness Normalization) כסטנדרט תעשייתי מחייב.
אם ערוצי המוזיקה והסטרימינג המובילים בעולם מיישמים את הסטנדרט הזה, כל עולם הסאונד שהכרנו בעבר השתנה לטובה ולתמיד. כעת העוצמה הנתפסת נמדדת בצורה חכמה ומדויקת.
תקן EBU R128 והמדדים המדויקים
בשנת 2011 פרסם איגוד השידור האירופי את תקן EBU R128, אשר שינה את מדידת הסאונד בעולם מעוצמת Peak/RMS ישנה למדדי עוצמה אנושית נתפסת: LUFS ו-True Peak (dBTP).
ערכי יעד מעודכנים לפי פלטפורמה:
* Spotify / YouTube / TikTok / Amazon Music: עוצמת יעד ממוצעת של -14 LUFS Integrated. שירים חזקים יותר (למשל -6 LUFS) יונמכו אוטומטית על ידי המערכת!
* Apple Music: עוצמת יעד ממוצעת של -16 LUFS Integrated (מצב Sound Check).
* שידור טלוויזיה ורדיו (EBU R128): עוצמה משוקללת מדויקת של -23 LUFS Integrated.
* תקרת True Peak (dBTP): מומלץ להגדיר מקסימום של -1.0 dBTP למניעת עיוותים בזמן המרת השיר לפורמטים דחוסים (AAC / MP3).
ומה לגבי מוזיקה אלקטרונית?
מפיקים רבים של מוזיקה אלקטרונית (Trance, Psy, Techno, EDM, House, Acid) עדיין דוחסים את השירים שלהם לעוצמות קיצוניות (ממוצע -7LUFS עד -5LUFS). מדוע זה קורה?
1. עיצוב אופי הסאונד:
במוזיקה אלקטרונית, דחיסה כבדה, Clipping ורוויה (Saturation) הם חלק בלתי נפרד מגוון הצליל והתחושה התוקפנית.
2. סטים של דיג'יי במועדונים:
נגני דיג'יי במועדונים (כמו Pioneer CDJ) אינם מפעילים ברוב המקרים נורמליזציה. טראק ב: -14 LUFS יישמע חלש יותר במועדון לצד טראק ב: -6 LUFS אם הדיג'יי לא ירים את ה-Gain ידנית.
3. הורדות ישירות מהאינטרנט:
מפיקים חוששים מגולשים שמורידים טראקים מהרשת לנגן המקומי במחשב, שם הטראק עלול להישמע חלש יותר.
המלכוד בסטרימינג:
כאשר מעלים טראק דחוס ב: -6 LUFS ליוטיוב או לספוטיפיי, המערכת מנמיכה אותו ב-8 דציבלים ל: -14 LUFS.
התוצאה: הטראק לא יישמע חזק יותר - הוא יישמע באותה עוצמה בדיוק, אך מכיוון שהטרנזיינטים נמעכו והמרווח הדינמי נעלם, הוא יישמע שטוח, קטן ופחות פאנצ'י בהשוואה לשיר שעבר מאסטרינג מאוזן.
לסיכום
אין זה משנה איזה סגנון מוזיקה אתם יוצרים - רוק, טראנס, ג'אז, פופ או מטאל -
כל סגנון מוזיקלי יישמע פתוח, דינמי ועוצמתי יותר כאשר מבצעים בו מאסטרינג לפי הסטנדרט המודרני.
הסטנדרט נוגע לכל אות אודיו: תוכניות טלוויזיה, פרסומות, סרטים ומוזיקה.
