האם כל אחד יכול להצליח?

תופתעו לקרוא את הנתונים הבאים:

1. *חוקר בשם תומס סטנלי בדק מאות מצליחנים ומסתבר שרובם המכריע היו תלמידים בינוניים בבית הספר, שעמדו על ציון ממוצע של 60-70.
   
   *ניסוי נוסף שנעשה על ידי החוקרת פרופ' קרול דוויק בניו-יורק.
   היא לקחה 400 תלמידים בכיתה ה' ונתנה להם לפתור פאזל. לחצי מהילדים היא אמרה:"אתה בטח נורא חכם".
   לחצי השני של הילדים, שנבחרו באקראי, היא אמרה: "אתה בטח התאמצת מאוד".
   
   ואז היא נתנה להם לנסות פאזל חדש, יותר קשה.
   אלה שאמרו להם שהם נורא חכמים, חצי מהם לא היו מוכנים לנסות את הפאזל הזה.
   הם פשוט פחדו לאכזב, כי אמרו להם שהם נורא חכמים ועכשיו הם יכולים לאכזב.
   הילדים שאמרו להם שהם התאמצו מאוד, 90 אחוז מהם לקחו ברצון את הפאזל הבא, ועבדו, ועבדו עליו עד שהם פתרו אותו נכון. 50% "חכמים - 90% "מתאמצים".
   
   מה המסקנה?
   אם אתה רוצה להצליח אל תתעסק בשאלות:
   1 האם אני מוכשר מספיק?
   2 האם אני חכם מספיק?
   כי זה בדיוק הדבר שיתקע אותך וייקח אותך אחורה.
   
   יש רק שאלה אחת שצריכה לעניין אותך - שאל את עצמך:
   1 האם התאמצתי מספיק?

חשיבה עצמאית

1. במחקר שעשו 2 חוקרים אמריקאים הם גילו שלמנהלים בכירים יש רמה מאד גבוהה של חשיבה עצמאית, ואפילו קצת מרדנית. ולעומתם, למנהלים זוטרים יש רמה נמוכה מאוד של חשיבה עצמאית, והם בעיקר עושים את מה שאומרים להם.
   אז מה המסקנה?
   
   כדי להצליח אתה חייב לפעמים לשבור את הכללים, ולא לעשות רק את מה שאומרים לך.

אופטימיות

1. באופן שגרתי, שאנו חושבים על המילה אופטימיות, אנו מדמיינים אדם אשר חיובי, מחייך ואומר לעצמו שהכל יהיה בסדר ומרגיש טוב עם עצמו. אך ישנה הגדרה אחרת לאופטימיות:
   
   אופטימיות = היכולת ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלך.
   אחת הטעויות הגדולות שרובנו עושים, זה אחרי שכבר קיבלנו החלטה אנחנו מתחילים להטיל ספק.
   אנחנו עוצרים באמצע לעשות עוד פעם איזה הערכת מצב, עוד פעם איזה שיקול, ואז אנחנו לא מגיעים.
   אנשים אופטימיים, ברגע שהם קיבלו החלטה הם הולכים איתה עד הסוף עד שהם מגיעים.
   בדיוק כמו בצבא, יש שלב התכנון ויש שלב הביצוע. בשלב הביצוע לא עוצרים ומתחילים לדבר, בשלב הביצוע נוסעים, רצים.
   
   אם כך, אתם יכולים להגיד שאופטימיות היא גם סוג של טיפשות, אבל בטיפשות הזאת יש הרבה חכמה.
   לדוגמה:
   בואו ניקח 2 עובדים - האחד אופטימי והשני פסימי. שניהם קיבלו משימה.
   האופטימי יושב וחושב ומתכנן בדיוק כל צעד, ואז הוא פשוט הולך על זה, הוא לא שואל את עצמו יותר שאלות. במשך כמה ימים הוא קצת טיפש.
   
   הפסימי מתחיל ואז הוא מהסס, ואז הוא ממשיך ושוב עוצר להתלבט ובסוף לא מגיע לשומקום.
   מי לדעתך יצליח יותר?
   
   איך לתרגל אופטימיות?
   * תבחר לך מטרה
   * תשקול, תבדוק ותתכנן כל פרט
   * תפעל בלי לעצור ולהתלבט
   

מזל או אמונה בעצמך?

*

1. באופן אישי אני לא מאמין גדול בדבר הזה שכל אחד יכול להצליח באופן מושלם כסיפור מהאגדות, אני חושב שזה מוגזם. אבל אני כן מאמין שכל אחד יכול להצליח הרבה יותר!
   
   דוגמה: נדמיין גרף מ- 1 עד 10.
   1 = אנשים שחושבים שאין להם שליטה על החיים שלהם, כלומר הכל מזל.
   10 = אנשים שחושבים שהכל זה תוצאה של הבחירות שלהם.
   
   הרבה מחקרים מראים שמצליחנים נמצאים בגרף הנ"ל בין 8-9, כי אם אתה רוצה להצליח, אתה חייב להאמין שההצלחה תלויה בך, שאם תתאמץ מספיק ותהיה טוב מספיק, אז תצליח.
   עכשיו תשאלו, מדוע 10 זה לא טוב?
   כי אם אתה חושב שהכול תלוי בך, אז כל טעות או תקלה, הכול באחריותך.
   
   ואם אתה בחרת לכיוון מספר 1 בגרף:
   אתה חושב שזה לא בשליטתך, שהרוב זה עניין של מזל או גורל, אז לא תהיה לך סיבה להתאמץ וגם לא תצליח.
   
   כדי להצליח אתה חייב להאמין שהשאלה אם תצליח, תלויה בעיקר בך!
   
   מרטין זליגמן עשה מחקר על אנשים שיש להם ראיית עולם פסימית.
   ברוב המקצועות זה בעייתי וזה מונע הצלחה.
   יש מקצוע אחד שבו פסימיות עוזרת להצלחה, אתם יודעים איזה מקצוע זה? עריכת דין…:)